גיליתי תאילנד אחרת.

כולם חושבים שתאילנד זה שייקים ומסאז'ים. אני הגעתי לשם כתרמילאי, אחרי חצי שנה רצופה בהודו, שקודם כל חי בזול, ושנית אוהב את הפשטות של הדברים. אני יודע שאני קצת חריג, אבל אני לא מחפש לכבוש יעדים, ודאי לא כמה שיותר. מגיע למקום ומחפש שיהיה כמעין בית. אם הוא כזה אני נשאר בו גם כמה חודשים. בממוצע נשארתי 3 שבועות בכל יעד.

כשהגעתי בהתחלה, השפע והצביליזציה שהיתה שם לעומת הודו איפשהו עשתה לי חושך בעיניים.

לא שיש מישהו שלא אוהב שפע, אבל בדרך כלל השפע כרוך במקומות פחות לבביים עם פחות חווית תרבות.

וכך היה. הייתי בשבילי התיירות. ראיתי שפע לתייר כמו שלא ראיתי באף מקום אחר, אבל חיפשתי לב והלב - לא היה שם. הילכתי 3 וחצי שבועות בתאילנד כמו עב"ם, והטיול הגיע לנקודת משבר שבה הבנתי שאו שאני מסיים פה וחבל או שאני נוסע לאחות לאוס.

נסעתי ללאוס, ושם כל מה שחיפשתי היה. לא היה שם את השפע של תאילנד, אבל דווקא בגלל זה היו שם כל כך הרבה דברים טובים.

הייתי שם 3 חודשים. ואם לא ויזה אני לא יוצא משם.

אחרי 3 חודשים. לחידוש הויזה יצאתי לתאילנד דרך גבול צ'אנג קונג הונג סאי. ופה מגיע הטוויסט והטיפ.

אני יצאתי רק לחידוש ויזה עם ידיעה ברורה שתאילנד לא בשבילי.

אבל רגע, מה שמדהים הוא שבלאוס הבנתי שתאילנד ולאוס (בצפון לפחות) זה אותו עם. השפה 80% דומה. כל התרבות בלאוס מושפעת מתאילנד. כל המוצרים מתאילנד. אין כמעט אדם שלא דובר תאילנדית ובעצם, מסתבר שחייתי את התרבות של תאילנד דרך לאוס. ואלוהים כמה שהתאהבתי בתרבות הזאת.

ואז עשיתי חשבון כזה. רגע, לא יכול להיות שהתרבות בתאילנד נמחקה לטובת התיירות. זו מדינה עם 70 מיליון איש בגודל 25 פעמים ישראל, ועם כל הכבוד לתיירים הם לא יכולים למחוק דבר כזה. הם מתמקדים בשבילי תיירות מאוד ברורים, ושם הם הופכים את תאילנד לתאילנד התיירותית, אבל חייב להיות שבאיזורים פחות מתוירים אמצא את תאילנד בלי איפור.

ואכן, יצאתי לצאנג קונג רק לחידוש ויזה ונשארתי באיזור מחוז צאנג ראי במשך 3 שבועות, שבהם אני חווה את הגן עדן המושלם של תאילנד.

הייתי התייר היחיד בכל מקום, וזה השפיע על כך ש

לינה - מקומות שאנשים משלמים גם אלף באט לא שווים את החדרים שישנתי בהם ב350 באט.

אוכל - ארוחה מקומית טובה עם מבחר עצום של אוכל מזין והכי טעים שטעמתי עלתה בממוצע 50 באט.

נחשפתי שם לאוכל כל כך טעים ומקומי עם טעמים כל כך עשירים, שנמצא רק במקומות שלא מציעים פיצה ופסטה בתפריט.

והדבר האמיתי הטוב שקרה זה התרבות שנחשפתי אליה. שווקים, טקסים, שירים, אורח חיים. כל יום הכרתי כמה חברים חדשים. אנשים בכל רגע יצרו קשר, הזמינו לבית שלהם, לקחו אותי למקומות, ובעיקר הרבה שעות של ישיבה על בירה ואוכל ביתי עם המקומיים. טוב הלב שקיבלתי שם היה מעל ומעבר. נתקלתי באדם הפשוט, שלא מחפש רק איך לפמפם את התייר.

וכל זה בממוצע של פחות מ 70₪ ליום.

בסוף לא חזרתי ללאוס...

אני גיליתי תאילנד אחרת לחלוטין ממה שרוב האנשים יציגו. ובתאילנד הזאת יש שפע שאנשים לא מתארים לעצמם אפילו.

התרבות שם כל כך טובה ומפנקת.

שורה תחתונה : תצאו קצת מהשביל ובעיקר מהקיבוע בראש, ותחשפו לתמורה כפולה ברבע מחיר ובעיקר לכל כך הרבה יופי וטוב ו... לתאילנד! פשוטה, יפה, לגעת בה בידיים חשופות. ככה, כמו שהיא, בלי מתווכים.